ספר שנת הכוהנת
יש נשים שלא לומדות את הדרך, הן זוכרות אותה
האם גם את מתגעגעת למשהו שהגוף שלך זוכר?
“שנת הכוהנת” הוא שער אל מסע נשי־פיוטי חוצה זמנים, זיכרון ותודעה,
שמחזיר אישה אל הקול הקדום שבתוכה.
אל הגוף, האדמה, המלכות שנשכחה.
הספר
שנת הכוהנת
האם את מוכנה לשוב אל הכתר שלך?
ספרה החדש של אסטוריה ליאוני
במהדורה מודפסת • לזמן מוגבל בלבד
לא עוד ספר, אלא שער אל חווית הכהונה.
“נשים עטופות בבדים עבים ודקים נעות סביבי, כאילו לא מבחינות בי, אך בו בעת אני אחת מהן. עיניהן מאופרות בכחל, רגליהן מאובקות, וגופן ניחוח עשבי מרפא. אני עומדת שם, מול האוהל, ולא יודעת אם אני ערה או חולמת, אבל גופי יודע. הברכיים רועדות. רגליי מובילות אותי פנימה כאילו דרכו שם פעמים רבות בעבר”.
בזמן שהיא בונה את ביתה, אסטוריה מגלה כי האדמה זוכרת. מתוך האדמה עולים חרסים, זיכרונות, חלומות ותנועה פנימית שלא ניתנת להסבר. נפתח בה צוהר אל חזיון – סדק במציאות שמוביל אותה אל מסע שאין ממנו דרך חזרה. אחרי שנים של אי־נחת פנימית, היא לוקחת הפסקה של שנה מהחיים והולכת אחר הקולות הקוראים לה לחזור אל מי שהיא באמת. דרך צמחים, היפנוזה וטיפול עמוק, היא נזכרת בדמותה מן העבר: מיילדת בשם אשרה, שחיה על אותה אדמה בדיוק, דורי דורות אחורה, בכנען הקדומה. בת לשושלת נשים שידעו את שפת הצמחים, המים, האש והרחם. דרך אשרה, נחשפת אסטוריה לפרקטיקות עתיקות של ריפוי, צמחי מרפא ומיילדות, שהרכיבו אז את עולמן הכמוס של כוהנות השבט. באמצעות סודותיו היא מבקשת לרפא גם את עצמה.
בין אסטוריה ואשרה נמתח חוט של זהב – נשמה אחת הנעה בין זמנים, בין גופים, בין חיים. ומה שמתחיל כסדק עדין, הופך למסע של ריפוי שורשי.
״שנת הכוהנת״ הוא שער אל מלכות וכהונה נשית המבקשת לשוב. הוא מזמין את הקורא להתלוות למסע רוחני דרך תיאורים היסטוריים של חיים שבטיים, חוויות מיסטיות ונחישות לריפוי שורשי וחסר פשרות. הוא מורכב מפסיפס של דימויים הלקוחים מההיסטוריה, מסיפורי התנ”ך וממעגלים מתרחבים של הזיכרון הטמוע בגופנו ובקולקטיב כאחד.
התרסקתי כדי שאוכל ללמד אותך לעוף
הגילוי ששינה הכל
- גיליתי שמתחת לשכבות הריצוי והעשייה, קיימת ידיעה פנימית עתיקה.
- הבנתי שכהונה היא לא תפקיד חיצוני, אלא תודעה פנימית של חיבור.
-
למדתי לאהוב אותי, לא לרצות, לא להחזיק הכל, למדתי להציב גבולות לא מתוך כעס,
אלא מתוך אהבה עצמית עמוקה.